הקבוצה לריקוד קאמרי מיסודה של נועה אשכול
לוחם וחולם

״ריקוד קאמרי, כפי שהוא מוגדר על ידי, אין קלעים, ועל כן אין 'מאחורי הקלעים'; אין יצירת אילוזיות או אפקטים; אין בו תפקידים מיוחדים כגון סולן ולהקה, או תהליכים תנועתיים אשר רק אדם בעל סיווג ידוע – זכר או נקבה, זקן או צעיר, גבוה או נמוך – מסוגל לבצעם. ריקוד קאמרי מחייב מרחב אינטימי וגלוי, אותו מרחב אינטימי שבו כל צורת גוף ותנועת גוף חשופה לחלוטין לַעין הצופָה. האדם המתנועע נמצא כביכול תחת זכוכית מגדלת בגלל ממדיו של המרחב.״ (נועה אשכול) 

הקבוצה לריקוד קאמרי נוסדה על ידי אשכול ב-1954, כמסגרת לביצוע קומפוזיציות המחול שחיברה אשכול באמצעות כתב התנועה ההולך ומתגבש בשותפות עם אברהם וכמן מאז 1951. עד סוף שנות ה-50, רקדה גם אשכול בקבוצה, ולאחר מכן התמקדה בשכלול כתב התנועה, חיבור הריקודים והדרכת רקדני הקבוצה בביצועם. עד אמצע שנות ה-90, פעלה הקבוצה בהרכבים שונים, ולאחר מותה של אשכול ב-2007, החל מתגבש הרכב הכולל את הרקדניות הוותיקות, רחלי נול כהנא ורותי סלע, כמו גם רקדנים צעירים יותר שלומדים את רזי הקומפוזיציות וביצוען בהדרכתן של הראשונות. כיום, לאחר פטירתה של רותי סלע, כוללת הקבוצה שלוש רקדניות ורקדן: רחלי נול כהנא – המנהלת המדריכה את הקבוצה, מור בשן, נגה גורל ודרור שובל. הקבוצה פועלת בביתה ההיסטורי של נועה אשכול בחולון, ששימש, ועודנו משמש, כמרכז למחקר משותף בנושא כתב תנועה אשכול-וכמן (EWMN) ורפרטואר המחול של אשכול. הקבוצה מקדישה שעות תרגול רבות ללמידה והרחבת הרפרטואר שלה, כמו גם לקיום גוף הריקודים שכבר נלמדו ובוצעו על ידה עד כה. בשל רמות המורכבות והדחיסות הגבוהות  המאפיינות את ריקודיה של אשכול, נדרש זמן רב ללימוד ביצועם. הקבוצה מופיעה בתוכניות שונות מתוך הרפרטואר רחב ההיקף ברחבי הארץ והעולם במסגרת פסטיבלי מחול, מוזיאונים וגלריות.

נועה אשכול נולדה בשנת 1924 בדגניה ב'. ממציאת כתב- התנועה אשכול-וכמן, ואמנית ישראלית. ב-1954, הקימה אשכול את הקבוצה לריקוד קאמרי, קבוצה הפעילה עד היום. ב-1958 פיתחו אשכול ותלמידה, האדריכל אברהם וכמן, את כתב התנועה אשכול-וכמן. מערכת חדשנית זו השתמשה בעקרונות גיאומטריים אוניברסליים כדי למפות ולנתח את נתיביהם של איברי הגוף במהלך תנועה ברמת דיוק מדעית. באמצעות כתב התנועה חיברה אשכול קומפוזיציות מחול רבות. ב-1973, במלחמת יום כיפור, השהתה אשכול את העיסוק בריקודים והחלה ליצור קומפוזיציות מרהיבות של קולאז'ים שהרכיבה משאריות בדים. שטיחי קיר שיצרה מדי יום עד לפטירתה בחולון בשנת 2007, היוו גשר בין עולמות פיגורטיביים ומופשטים. 

נועה אשכול הייתה מושא לתערוכות יחיד בינלאומיות, שהוצגו, בין היתר, ב-Georg Kolbe Museum, Berlin (2024); Norrköpings Konstmuseum, Norrköping (2022); Oslo Kunstforening, Oslo (2021); Casa do Povo, São Paulo (2021); Vleeshal, Middelburg and Kunstverein, Amsterdam (2017); Badischer Kunstverein, Karlsruhe (2016); Kunst- und Kulturstiftung Opelvillen Rüsselsheim, Rüsselsheim (2013); המוזיאון הפתוח תפן, כפר ורדים (2010); גלריה המומחה, תל אביב (1998); המשכן לאמנות, עין חרוד (1996); Designmuseum Danmark, קופנהגן (1980); ומוזיאון תל אביב לאמנות (1978). עבודותיה של אשכול נכללו גם בביאנלה של סאו פאולו (2021) ובביאנלה של סידני (2016), בתערוכות קבוצתיות משמעותיות במוזיאון טוקיו לאמנות עכשווית (2014) ובמוזיאון לאמנות מודרנית של פריז (2013), וכן לצד יצירות של שרון לוקהארט ב-TBA21 Thyssen-Bornemisza Art Contemporary, וינה (2012); במוזיאון היהודי, ניו יורק (2012); במוזיאון לוס אנג'לס לאמנות, לוס אנג'לס (2012); במוזיאון ישראל, ירושלים (2011); וב-CCA – מרכז לאמנות עכשווית, תל אביב (2011).