אבשלום לטוכה • קווים, רשתות ומלכודת
שלושה קווים אופקיים בחלל. קווים ישרים, קווים מוצקים. אי אפשר להתווכח עם הישר שלהם; אי אפשר לערער עליו. הם מגדירים את הכיוון; הם מתווים נתיב ברור. הם הגבולות החדים של המציאות המתקיימת ביניהם, ובנוכחותם קיים פוטנציאל לשינוי. שלושה רקדנים עומדים בחלל; עקמומיים משהו, נושאים את עצמם מכאן לשם, ושוב לשום מקום. עושים כמיטב יכולתם לייצר ישר חדש במרחב. הם מתנפצים פעם אחר פעם על הקו המוצק. מגייסים מוטיבציה חדשה בכדי להמשיך, לשנות את הקו, לעקם את המציאות. שוטפים את המרחב יחד בהתמסרות מלאה, אך סביר שיבינו, שבסוף ותמיד יש סוף, מפלס הים יורד, והישר נשאר ישר, והשינוי היחיד שיכול לקרות הוא בהם.
המופע של ג׳יאני נוטרניקולה שהיה מתוכנן לערב המשותף בוטל לאור ביטול טיסתו ארצה, ובמקום זה יעלה רועי אסף מתוך הופעתו ״צורה מס' 16״
להקת מחול רועי אסף • מתוך היצירה "צורה מס' 16"
צורה מס' 16 היא עבודת מחול לשלושה רקדנים ומיקרופון או ריקוד לשני זוגות בסדרה של אלף התחלות, ריקוד שחייב את חייו להוקטו ומריקו, ליוהאנס מהמאה ה 19, ליוהאנס מהמאה ה-21, לגלן (לעזאזל המשקל), לרולנד, לנימה, לפופאיי, ליוסף מבודפסט, לכל הבנות היפות שמגיעות מרוקביל מירלינד ולאחת במיוחד, לאחד שוויתר על קיר מלא תעודות רק כדי לרקוד. לאהבה, לשנאה, לדרכים עקלקלות, לראשי ממשלות, למפלצת הגשם, לרוח רפאים, לנערות, לנערים, להתמוטטויות עצבים, לאגרטל עם פרחים ולגמל אחד שיורק אש על ההולכים ושבים.
אבשלום לטוכה החל את דרכו כרקדן בסדנה להכשרת רקדנים בחיפה לאחר שירותו הצבאי. לקראת סיום לימודיו בסדנה, פגש את רועי אסף, איתו עבד בתחילה כרקדן ובהמשך בתור שותף אמנותי ביצירותיו בארץ ובלהקות TanzMainz, הלהקה הלאומית במלטה, Danish Dance Theatre ,Ballet Du Capitol ואנסמבל בת שבע. בשנים האחרונות, מקיים אבשלום, ככל שידו משגת וזמנו מאפשר, דיאלוג אמנותי עם יוצרות ויוצרים נדיבים ומוכשרים ובהם עדי בוטרוס, יוסי ברג ועודד גרף, מור שני ועומרי דרומלביץ. הוא חבר בקבוצת תנועה ציבורית של דנה יהלומי. בשנת 2022, החל את דרכו כיוצר עצמאי בתוכנית 3|2|1 של מרכז סוזן דלל ליוצרים בתחילת דרכם, ואף נבחר כיוצר המצטיין בשלב המסכם של התוכנית. במסגרת הפרויקט, זכה אבשלום בשתי תקופות שהות אמן בבריסל ובקלן, שם פיתח את יצירתו החדשה שהוזמנה לפסטיבל תל אביב דאנס.
רועי אסף, יונק ממשפחת ההומינידיים, המשתייך לסוג אדם ממין הומו ספיינס, יש המשוכנעים שיש לו גם גנים ניאנדרתלים. נולד ב-1982 וגדל במושב שדה משה שהוקם על אדמות הכפר הערבי אל מנשייה. בגיל 5 שבר את השן הקדמית כשניסה לעשות פירואט יחיד ובמקום זאת סיים על הפרצוף, בגיל 6 קיבל נעלי סטפס והחל מידי ערב לתופף על משטח הבטון כשהשכנה ממעלה הגבעה משקיפה עליו מחלון ביתה. בין השנים 1990-1996 הופיע עם מופע הסולו הראשון שלו באירועים משפחתיים שהתקיימו בירושלים, ב 1997 כשהיה תלמיד כיתה י׳ בבית ספר שלאון בקרית גת, נכח במופע בוקר של אנסמבל בת שבע וחש עמוקות שהוא רוצה לרקוד עוד ועוד. בגיל 16 פגש את רגבה גלבוע – מובילת דרך, אוהבת תנועה ומאמינה באדם. בפולקסווגן האדומה שלה הם בילו יחד בדרכים לעוד סדנא, לעוד מופע ולעוד מסיבה פרועה. שנתיים לאחר מכן התגייס לצה״ל (לא נקודה לגאווה אבל עובדה שאין להתכחש לה), ועם קסדה, אפוד ואם 16 ביד רקד לאורך משמרות בשאנור ובהורדיון. ב- 2004 הוא עטה לראשונה שמלה על גופו כשרקד ביצירה ״מסע חורף״ מאת עמנואל גת, זו גם היתה הפעם הראשונה ששמע יצירה של פרנץ שוברט. עם גת בילה שעות רבות בשדות תעופה, בבתי מלון, בקוקטלים, בפוטוקולים, בפוסט שואו דיסקשיינים, בהקמות לילה מתישות ובערבי גאלה עם שתיי ענקיות. אינספור שיעורים בבית הספר של החיים מאת עמנואל גת. ב- 2005 פגש את ענת אינדיצקי שאוהבת אותו עד עצם היום הזה על כל מגרעותיו. בין השנים 2010 – 2017 פגש את איה, נורי, לילה ויונתן שמלמדים אותו סבלנות מה היא ועוד מיני דברים רבים אחרים. ב-2010 החליט לשוב ארצה אחרי 3 שנים בצרפת, ואחרי שנה של בטלה, אזר אומץ והחליט ליצור ריקוד, אחריו יצר עוד אחד ועוד אחד ועוד…עד עצם היום הזה.
צילום: אסיה סקוריק, ניקי ארטמן
צורה מס' 16
כוריאוגרפיה: רועי אסף
מופיעים ושותפים: אבשלום לטוכה, אריאל פרידמן
עיצוב תאורה: יאיר ורדי
תלבושות: רועי אסף
תפירה: חיה גיימן ומיכאל חייט
עריכה מוסיקלית: רעות יהודאי
מוסיקה: יוהנס ברהמס 4 בלדות אופוס 10, פסנתר, גלן גולד;
בתמיכת: משרד המדע התרבות והספורט
קווים, רשתות ומלכודת
כוריאוגרפיה: אבשלום לטוכה
מבצעים: דרור שובל, ענבר בוכבינדר, אבשלום לטוכה
עריכה מוזיקלית: אייר דלבה
מוזיקה: It's not my name – The Ting Tings, הים – מתי כספי , מבוסס על שירו של דוריוול קאימי ׳O mar׳
ניהול חזרות: אריאל פרידמן
תאורה: יאיר סלמן
תלבושות: רות נעמה פז
תודות: טל אדלר אריאלי, גל לוינסון, עמית בן עמי, תודה לאופיר קוניש על ההתמסרות ולתום למברסקי על אהבה ללא גבול.
העבודה החלה את דרכה ברזידנסי בתמיכת מרכז Quartier am Hafen ומרכז מחול tanzfaktur בעיר קלן, שהוענק אחרי זכייה בתוכנית 3|2|1 של מרכז סוזן דלל, ונוצרה בסיוע מועצת הפיס לתרבות ואמנות והקרן ליוצרים עצמאים של משרד התרבות והספורט.